בשנת 2654 האנושות נמצאת בעיצומה של אחת המלחמות הקשות שידעה אי פעם, לא מדינה נגד מדינה או צבא אנושי אחד נגד אחר, אלא האנושות כולה ביחד נגד אויב חייזרי מסוכן- ה-Kilrathi, דמויי אנוש שנראים כמו נמרים מהלכים על שתיים ונושמים מלחמה מהרגע שהם נולדים. האנושות במצב רע, והתבוסות מצטברות ודוחקות את הגזע האנושי חזרה לכיוון מערכת הכוכבים הביתית שלו כשטייס חסר שם עם שיער כחול מתייצב לשירות...

Pathetic Descendents of Monkeys!

בנעליו של כחול השיער, שבהמשך הסדרה נודע ככריסטופר "מווריק" בלייר, טייס ומפקד בכוח החלל של בני האנוש, בילינו שלושה משחקים וכמה חבילות הרחבה בחיסול מגוון ספינות אויב עם חימוש ייחודי, מודלים אומנותיים מבריקים ואסתטיים ועולם עתידני הכי אמין שיכול להיות בסוגה. בעוד המשחק הראשון עוסק במלחמה הגנתית בעיקרה, במשחק השני והשלישי הגזע האנושי יוצא למתקפת נגד שמסתיימת בהשמדת עולם הבית של הקילראת'י בסוף המשחק השלישי.

אז מה כל כך מיוחד ב-WC? קשה לשים את האצבע על הנקודה, אבל המשחק הצליח לחבר ביחד אלמנטים שלפניו לא צלחו. החל מהאפשרות לשנות את סוג חללית הקרב והחימוש שלה (ב-1990 כן?!), בחירת מסלולי שיחה שונים כמו במשחקי תפקידים מאוחרים יותר, ומסלולי השיחה באמת משפיעים על התפתחות העלילה ועל סיום המשחק מתוך כמה סופים אפשריים- כל אלה תכונות שהתרגלנו לפגוש במשחקים מאוחרים יותר בעשור שלם.

בנוסף, Wing commander 2 היה אחד המשחקים הראשונים בתעשייה שהציגו דיבוב מקיף, לדמות הראשית ולדמויות המשנה שמתקשרות איתה. כמה שנים מאוחר יותר Wing Commander 3 היה המשחק עם התקציב הגדול ביותר עד זמנו- 4 מיליוני דולרים, והוא התהדר במנוע גרפי תלת מימדי כמעט ראשון בתעשייה, ובקטעי קישור מתוסרטים שנוצרו באותה טכנולוגיה בסיסית שיצרה יותר מעשר שנים אחר כך את Star Wars 3: Revenge of the Sith וסרטים עתירי אפקטים ו-CGI אחרים, ובכך בעצם סלל את הדרך למדיה הזו.

עולם עתידני ואמין

מבחינתי החלק החשוב ביותר לגבי סדרת Wing Commander הוא ההשקעה בפרטים, יוצר הסדרה הוא במאי סרטים במקור (ולאחר מכן), והוא הצליח להכניס לסדרת קרבות חלל שיכלה באותה מידה להיות חלולה וסתמית המון תוכן עלילתי, שיחות מעניינות ועולם משחק שבולע ושואב את השחקן פנימה. זו גם הסיבה שנמנעתי מלהזכיר את המשחקים המאוחרים יותר בסדרה שנטשו את קו העלילה הקשור לקילראת'י ובעיני הפסידו הרבה מהתכונות שהפכו את העלילה לכל כך מושכת. במשחק הרביעי, למי שחשוב לו לדעת, הפגישו את בלייר עם פיראטים מאורגנים היטב ועם אויבו הותיק מהמשחקים הראשונים- אדמירל טולווין שמככב במשחק הרביעי כאנטגוניסט ראשי.

גם האלמנטים הסביבתיים בעולם המשחק משלימים את החוויה והאמינות שלו- כל כוכב לכת נראה קצת שונה, תחנות חלל וספינות הקרב מעוצבות בכמה עשרות מודלים שונים, הישג טכנולוגי מבריק לתקופתו שבעצם הציב את הרף החדש לסימולטורים בחלל- אם תביטו בתמונות מהמשחק הראשון תראו שכמעט כל משחק מאוחר יותר השתמש בנוסחה ש-WC כתב.

דמויות המשנה מושקעות לפחות כמו הגיבור, ובעוד במשחק הראשון תפקידן מוגבל, במשחק השני הן מדובבות באופן מלא ומשחקות חלק בהתקדמות העלילתית, ובמשחק השלישי בסדרה דמויות המשנה משוחקות על ידי שחקנים הוליוודיים, שלושה מהם מוכרים- מארק המיל (לוק סקייווקר ממלחמת הכוכבים) בתור כריסטופר בלייר, מלקולם מקדואל העתיק בתור אדמירל טולווין, וג'ון ריס דייביס (הפרופסור מ-Sliders וגימלי מסרטי שר הטבעות). דמויות המשנה כל כך אמינות ומוסיפות לעולם המשחק שכאשר טייס המשנה של דמות השחקן לאורך שני משחקים מלאים, בוגד קילראת'י עם הכינוי Hobbes, בוגד שנית והפעם בגיבור המשחק ובצד האנושות, מצאתי את עצמי בתור ילד ממש נפגע ונעלב מהבגידה...

שלושה משחקים של תרומה

בשורה התחתונה, Wing Commander קשר בשבילנו המון אלמנטים לתוך סוגת הסימולטורים, גם כאלה שלא היה להם מקום בה קודם- עלילה סוחפת, דמויות מושקעות, שחקנים הוליוודיים במשחק מחשב (לא לזלזל, זה היה מאוד יוצא דופן לשחקנים שמכבדים את עצמם בתחילת שנות התשעים), גרפיקה פורצת דרך (ושוב במשחק השני, ושוב במשחק השלישי), דיבוב אמין ואיכותי, והתפתחות עלילתית שמושפעת מפעילות השחקן- תכונה שהיתה נדירה אפילו במשחקי תפקידים דאז.

מאז הסדרה הזו, סוגת הסימולטורים שינתה את פניה, ואמנם בשנים האחרונות היא מדשדשת ופונה אט-אט לכיוון יותר ארקיידי ומהיר, התכונות שהטמיעה סדרת WC לא נעלמות לשום מקום, ואפשר למצוא חתיכות שמזכירות אותה בכמעט כל סימולטור חללי מאוחר יותר.

עד היום אני זוכר בחום את השעות עם הסדרה המדהימה הזו, ואני ממליץ לכל מי שאוהב את הסוגה לנסות לפחות את WC3 או WC4 שמרגישים יותר מודרניים ושחיקים בסטנדרטים של היום- אני מבטיח שלא תתאכזבו.

רוצים לשתף את כולם בחוויות שלכם מהמשחק? מחכים לכם בפורום משחקי נוסטלגיה!